רע"פ 3829/15 קסאי נ' מדינת ישראל (20.12.2018)
עובדות המקרה
בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על כך שפקחי עיריית חיפה עיכבו אותו בחוף הים בחשד למספר עבירות. פקחי העירייה קיבלו תיאור מהמוקד העירוני של "אדם חשוד", המערער סירב להזדהות בפני פקחי העירייה. פקחי העירייה מצאו אצל המערער סכין ושוטרים שהגיעו לאחר מכן לחוף הים והצטרפו לפקחים, מצאו אצל המערער גם מכשיר טלפון סלולרי שהיה חשוד כגנוב. המערער איים בעת האירוע על השוטרים.
בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו וגזר עליו 3 חודשי עבודות שירות ועונשים אחרים. ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי נדחה ומכאן בקשת רשות הערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון.
השאלות המשפטיות שעמדו להכרעת בית המשפט העליון
שתי שאלות מרכזיות עמדו להכרעת בית המשפט העליון:
- השאלה הראשונה – האם ניתן לבחון קיום חשד סביר אשר נדרש לביצוע עיכוב של אדם, כאמור בסעיף 67 לחוק המעצרים, על סמך עדות של צד שלישי (עדות מפי השמועה).
- השאלה השנייה – האם לפקחי עירייה סמכות לעכב אדם בהתאם לסעיף 67 לחוק המעצרים (עיכוב חשוד במקום).
קביעות בית המשפט העליון
בקשר לשאלה הראשונה קבע בית המשפט העליון כי כפי שנפסק בעבר על ידי פסיקות של בתי המשפט, יכול שוטר להתבסס על טענות של צד שלישי (עדות מפי השמועה) בגיבוש חשד לקיומו של עיכוב בהתאם לסעיף 67 לחוק המעצרים, ואין הכרח שאותו חשד שהתעורר אצל השוטר ייווצר דווקא מעובדות שנחזו בפניו ישירות.
בנוגע לשאלה השנייה קבע בית המשפט העליון כי מאחר ופקחי העירייה אינם שוטרים, סמכותם אינם בהתאם לסעיף 67 לחוק המעצרים, אלא בהתאם לסעיף 75 לחוק המעצרים שעוסק בעיכוב המבוצע על ידי אדם פרטי, כאשר בסעיף זה אין דרישה לחשד סביר, אלא מדובר בתנאים מחמירים יותר. בנסיבות המקרה נקבע כי תנאי סעיף 75 לחוק המעצרים לא כולן נתקיימו.
כמו כן, בהתאם לסעיף 72(א) לחוק המעצרים ולסעיף 24 לחוק המעצרים חלה על הפקחים חובה להזדהות, דבר שהפקחים לא עשו ולכן העיכוב היה לא חוקי והסכין לא יכולה לשמש כראיה נגד המערער בהתאם להלכת יששכרוב (דוקטרינת הפסילה הפסיקתית). בהקשר זה, סברה השופטת דפנה ברק ארז כי, לדעתה, הוראת סעיף 24 לחוק המעצרים הקובעת, בין היתר, חובת הזדהות של שוטר, אינה חלה במקרה של סמכות עיכוב של אדם פרטי, אך הפקחים היו צריכים להזדהות וזאת מכוח חובת ההגינות הכללית המוטלת על מי שממלא תפקיד שלטוני ומפעיל כוח כלפי אזרח במסגרת תפקידו.
לאור קביעות אלו, זיכה בית המשפט העליון את המערער מעבירה של החזקת סכין והפחית מעונשו, והשאיר על כנן את יתר הרשעותיו.
לקריאת פסק הדין המלא
לקריאה נוספת ראו גם: