בש"פ 7917/19 יונתן אוריך נ' מדינת ישראל (25.12.2019)
עובדות המקרה
חוקרי משטרה ביצעו חיפוש לא חוקי במכשירי טלפון ניידים של המבקשים – יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנחקרו בחשד לעבירה של הטרדת עד במסגרת תיק נתניהו ו"פרשת 4000". לאחר החיפוש הלא חוקי, הגישה המשטרה לבית משפט השלום בתל אביב בקשות למתן צווי חיפוש במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים. בית משפט השלום בתל אביב נעתר לבקשות. ערר שהוגש על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה, והמבקשים הגישו לבית המשפט העליון בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי.
השאלות המשפטיות שעמדו להכרעת בית המשפט
השאלה המרכזית שעמדה במוקד הבקשה לפני בית המשפט העליון הייתה: מהן השלכות של חיפוש מוקדם שבוצע שלא כדין במכשירי טלפון ניידים על החלטה מאוחרת לצו חיפוש באותם מכשירי טלפון ניידים.
בית המשפט העליון נדרש גם לשאלה האם לצורך עריכת חיפוש במכשיר טלפון נייד של נחקר נדרש צו שיפוטי או שמא ניתן להסתפק בהסכמתו של אותו אדם.
קביעות בית המשפט
בית המשפט העליון קבע כי במסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו חיפוש יש להתחשב בפעולות החקירה שבוצעו עד למועד מתן ההחלטה בבקשה ובחוקיותן.
בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי את מידת ההשפעה של חיפוש מוקדם שבוצע שלא כדין במחשב או בטלפון נייד על בקשה למתן צו לחיפוש נוסף באותו מכשיר יש לבחון במבחן דו-שלבי:
בשלב הראשון יש לבחון את הזיקה בין המידע שאותר בחיפוש שבוצע שלא כדין לבין הצו המבוקש. על רשויות החקירה מוטלת החובה להראות כי עוד בטרם בוצע החיפוש עמדה לרשותם תשתית מספקת למתן צו חיפוש במכשיר. ככל שלא קיימת זיקה כאמור, הרי שפוחתים החששות לאי קבילות עתידית של תוצרי החיפוש; להעמקת הפגיעה בפרטיות; ומתן תמריץ פסול לרשות החקירה לביצועם של "מסעות דיג". אולם, אם הזיקה אכן מתקיימת, יש לעבור אל השלב השני.
בשלב השני, תידון השאלה האם מוצדק ליתן את צו החיפוש חרף הפגם שנפל בביצוע חיפוש מוקדם שלא כדין. את הפגיעה בפרטיות בבעל המכשיר כתוצאה ממתן הצו יש לאזן עם האינטרס הציבורי שבמיצוי החקירה הפלילית. בית המשפט העליון מנה את השיקולים הבאים שיש לשקול במסגרת שלב זה:
- חומרת הפגם באופן ביצוע החיפוש המוקדם – מורכב ממידת הכפייה שהתלוותה לחיפוש, ומהשאלה האם החיפוש הפסול נעשה כיוזמה עצמאית של חוקר או במסגרת טעות בשיקול הדעת שלו, לעומת מצב שבו הפסול משקף מדיניות ברורה או טעות עקבית של רשות החקירה.
- חומרת החשדות בגינם הוגשה הבקשה לצו חיפוש – ככל שהחשדות חמורים יותר, כך גובר האינטרס הציבורי במיצוי החקירה.
- נחיצות הצו להמשך החקירה – בהתחשב בהיקף יתר הראיות הלכאוריות בתיק.
- זיקתו של בעל הטלפון לחשדות – ככל שהאדם רחוק מהחשדות, כך פוחתת ההצדקה לפגוע בפרטיותו.
בית המשפט העליון קבע כי החיפוש המוקדם שבוצע במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים נעשה שלא כדין, ומדובר בפגיעה חמורה בפרטיותם. לכן, יש לבחון מה הן השלכות חיפוש זה על הבקשה למתן הצו. בהעדר די נתונים, הבקשות למתן צווי החיפוש תידונה בשנית בפני בית משפט השלום לשם בירור הזיקה בין המידע שהושג בחיפוש המוקדם והלא חוקי לבין ראיות לכאורה לנחיצות הצווים. אם יקבע כי הבקשות אינן מבוססות על החיפושים המוקדמים שבוצעו במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים, החלטתו המקורית תיוותר על כנה; ככל שיתברר כי המידע שהתגלה בחיפושים המוקדמים והלא חוקיים עמד בבסיס הבקשות למתן צווי החיפוש, יש לדחותן.
בעניין השאלה השנייה – האם נדרש צו שיפוטי לצורך עריכת חיפוש במכשיר טלפון נייד של נחקר, בית המשפט העליון קבע כי הואיל ובמקרה דנן אין חולק כי החיפוש במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים נעשה ללא קבלת הסכמת המבקשים, לא נדרשת הכרעה במקרה זה בשאלה אם ניתן להסתפק בהסכמתו של אדם לצורך ביצוע חיפוש במכשיר הטלפון הנייד שברשותו ללא צו שיפוטי. בית המשפט העליון העיר בהקשר זה כי מדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת, וראוי כי המחוקק ייתן עליה את דעתו.
לסיום, ראוי להפנות לשתי אמירות כלליות המובאות בסיום ההחלטה, בדבר חשיבותם של הליכי חקירה תקינים:
- " …ביצוע עבירות על-ידי גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין בעצם השאיפה למיצוי החקירה כדי להתיר לחוקרי המשטרה לבצע עבירות האסורות בדין….לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול. אל לחוקרי המשטרה להניח כי כל פעולותיהם יזכו להכשר מצד בתי המשפט. באותה מידה, על בתי המשפט מוטלת החובה לדקדק בזכויותיהם של נחקרים ולהבטיח כי בקשות המונחות בפניהם אינן נענות כלאחר יד…" (פסקה 47 לפסק הדין).
- "הליכי חקירה בלתי תקינים עלולים להוביל בסופו של יום לחוסר אמון בתוצאות החקירה – הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור. חקירה שאינה מתנהלת בשום שכל זורעת ספקות בליבו של בית המשפט, מקשה עליו לברר את העובדות הדרושות להכרעתו – ופוגמת בהליך הפלילי ובאמון הציבור בו….על המשיבה להקפיד על זכויותיהם של נחקרים בקלה כבחמורה, ואל לה לאפשר לחוקרים הפועלים מטעמה לדרוש מנחקרים באופן ספונטני לאפשר להם לעיין במכשירי הטלפון הניידים שברשותם מבלי להבהיר בפניהם את זכויותיהם. הכלל הקבוע בפקודה, לפיו אין לבצע חיפוש אלא על-פי צו שיפוטי, אינו משתמע לשני פנים. אף אם יש מקום לקבוע לכלל זה סייגים מסוימים ברוח הלכת בן חיים, ברי כי עיון במכשיר הטלפון הנייד של נחקר מבלי להבהיר לו את זכויותיו מהווה פגיעה חמורה בזכותו לפרטיות והפרה בוטה של הדין." (פסקאות 48-49 לפסק הדין).
לקריאת פסק הדין המלא
לקריאה נוספת ראו גם: דוקטרינת הפסילה הפסיקתית